חָבֵר אֶחָד לִמֵּד אוֹתִי לָשִיר,
חָבֵר אַחֵר לִמִּד אוֹתִי לִשְׂמֹחַ,
גַּם חֲבֶרְתִּי הִצִּיעָה לִי לָקַחַת קְצָת אֲוִיר
וְאֶת הַרַע מַהֵר מְאֹד לִשְכֹּחַ.

הָיָה מִי שֶלִּמֵּד אוֹתִי לִבְכּוֹת,
הָיָה מִי שֶעָזַר לִי גַּם לִסְלֹחַ,
מִכָּל הַלְּטִיפוֹת, הָעֶלְבּוֹנוֹת וְהַמַּכּוֹת
נִשְאַר לִי רַק אֶל תּוֹךְ עַצְמִי לִבְרֹחַ.

מִכָּל הַחֲבֵרִים שֶלִּי קִבַּלְתִּי אֶת הַטּוֹב,
אֶת הַחִיּוּךְ נָתַן לִי הֶחָבֵר הֲכִי קָרוֹב.
מִכָּל הַחֲבֵרִים שֶלִּי קִבַּלְתִּי אֶת הַטּוֹב,
אֶת הַחִיּוּךְ נָתַן לִי הֶחָבֵר הֲכִי קָרוֹב.