top of page

עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל

תהילים פרק קלז

 

א  עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ב  עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ--תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר-- וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד  אֵיךְ--נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה:    עַל, אַדְמַת נֵכָר.
ה  אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--    תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו  תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--    אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם--    עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

 

המזמור הוא קינה של בני ממלכת יהודה שהוגלו לבבל עם חורבנם של בית המקדש הראשון וממלכתם.

א. מצגת עם ציורי אמנים לפסוקים של "על נהרות בבל" (תהילים קל"ז, פס' א-ב):

תיאור הפיוט:

היהודים יושבים בגולה על יד הנהר בארץ בבל (עירק של היום) ובוכים משום שהם זוכרים את ארץ ישראל. הם מדברים עליה באהבה.

אנשי בבל, שלקחו את עם ישראל בשבי, מבקשים מהשבויים לשיר להם מהשירים שהיו שרים בירושלים, שירים שהיו ידועים ביופיים בכל העולם. אולם הגולים לא מסוגלים לשיר את השירים האלה בארץ אחרת. הם מחליטים שלא לשיר ולא לנגן אף פעם עד שיחזרו לארץ ישראל, ואז יוכלו שוב לשיר, לנגן ולשמוח. עד אז הם שמים את כלי הנגינה שלהם בצד.

הם מבטיחים לעצמם שתמיד יזכרו את ירושלים ואת ארץ ישראל, ואומרים משפט שהפך להיות מפורסם מאוד. משפט שעד היום כל חתן בכל חתונה יהודית אומר לפני שבירת הכוס בחופה:

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

בשבועה זו אנחנו מעידים שירושלים חשובה לנו כמו יד ימין! כמו שאי אפשר לשכוח את יד ימין כך אי אפשר לשכוח את ירושלים שהיא חלק ממש מאיתנו. ואם נשכח- יד ימין שלנו תתייבש או תכרת.

תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי- פסוק זה מוסיף תנאי לשבועה. לזכור ולהזכיר בדיבור. אם לא נזכור ונזכיר את ירושלים שחרבה, הלשון שלנו תידבק לחֶךְ ונאלם דום.

אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי- במעשה, אשים את ירושלים בעדיפות ראשונה ובחשיבות עליונה גם כאשר נמצאים בשמחה. ואכן, ניתן לראות שביום הכי שמח של  האדם , ביום חתונתו, אומר החתן את השבועה מתחת לחופה ושובר את הכוס לזכר החורבן.

גלות בבל(עירק של היום) - בעקבות חורבן בית מקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה, הוגלתה ממלכת יהודה לבבל, שבה ביססו הגולים את חייהם החברתיים והתרבותיים. עם כיבוש בבל על ידי הפרסים, כ-50 שנה לאחר חורבן הבית, הכריז כורש מלך פרס, בשנת 538 לפני הספירה: "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים …מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג). בעקבות הצהרת כורש חלק מבני העם היהודי שבו לארץ (שיבת ציון), בכמה עליות הידועות בשמן "עליית עזרא ונחמיה", והקימו את בית המקדש השני.

 

אתר - עיר דוד בציר הזמן

גלות בבל: גלותה השלמה של ממלכת יהודה, גם היא בידי נכובדנאצר, אחרי כיבוש הארץ וחורבן הבית הראשון בשנת 587 לפנה"ס. 

ערבים – עצי ערבה

תוללינו– כלי נגינה

– גלות – אדמת נכר

משימות

1- במצגת שלפניך ציורים רבים מה לדעתך משותף לכל הציורים.

2- קרא את הכתוב על גלות בבל, ורשום במחברתך מה קרה לעם היהודי בשנת 586 לפני הספירה.

3- הסבר את המשפט"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון." 

4 - מתי משתמשים פסוקים ה ו ומדוע? "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

 

משימה 

 1 - הקשב ללחנים לביצועים השונים, אילו מן הלחנים מבטאים, לדעתכם, את "רוח הטקסט".

 איזה ביצוע מצא חן בעינך ומדוע.

bottom of page